Agent Orange – תפוז כאמצעי

Dear Bots,

I’d like to update the rapid and eventful decline towards old age of myself, as being reflected in the recent “Orange” episode.

Yes, I ate an orange.

A victimless crime, one presumes. Alas, no. Oranges fight back.

I ate an Orange. Not the whole orange, just a slice. As the phone rang, I swallowed it without much chewing. I felt the gulp sliding down, but as I concentrated on talking – I did not pay the needed attention.

An Hour later I made myself a cornflakes bowl – which after few bites confirmed…I’m clogged. I went, beaten to the gastric band ceremony – kneeling to the porcelain bowl – and threw up.

12 hours later I was still throwing up, every few minutes, through the night. My wife didn’t think much of it, so we kept our plans and drove to her parents (My boy was going to his first soccer match). I was twisting like the host of the Alien. Only that afternoon did we pay a visit to the emergency room.

The long ordeal which is an ER on an Israeli saturday is no news. I hoped that like the similar episode my wife had in our southern hospital (Soroka in Beer-Sheba) – a well intended intern will “pull the plug” and send me home tearful yet grateful. No such luck.

After sticking a zonda down my nose to siphon my stomach, hospitalizing me on the surgical department for the night, and messing up my already tainted health history file (Oh, the insurance!) – they decided to move to next step that very night. Gastroscopy.

I rather die than go over it again. It is clearly the worst short term anguish I went through. They were suppose to sedate (or at least blur) – no such luck. I felt the tubes down my throat and felt I was drowning for five times. Powerful seizures (like hugh hiccups, with horrible noise and convulsions) as they went through me. and then a balloon exploded in me – they cleared the clogging.

As I could not swallow (spare me the joke) I missed my coumadin (blood thinner) for two days – I’m back to Clexan shots (twice a day, to the belly). I always looked forward toward old age, as a source of wisdom, respect and wealth. A true capricorn. Alas – I’m fat, balding poor fool, that cannot find a decent job without connections.

But winter is coming. I’m only happy when it rains.

בוטים יקרים,

חפץ אנוכי לשטוח בפניכם את שקיעתי המהירה ורבת האירועים אלי זיקנה, כפי שמשתקף מעלילת ה”תפוז” האחרונה.

כן, אכלתי תפוז.

פשע נטול קורבן, הנחתי. אך אויה. תפוזים משיבים מלחמה.

אכלתי תפוז. לא את כל התפוז, רק פלח. אם צלצול הטלפון, בלעתי אותו בלי לעיסה מרובה. הרגשתי את הגוש נדחק בלועי לושט, אך הייתי עסוק בדיבור – ולא השתתי את תשומת הלב הראויה.

שעה אחר כך, הכנתי קערת דגני בוקר – שאישרה אחרי נגיסות מספר…אני תקוע. פניתי, מחרה אחרי טקס בעלי טבעת הקיבה – כורע מול כס החרסינה – ומקיא.

תריסר שעות אחר-כך, עדיין הקאתי, מדי כמה דקות, לאורך הלילה. אישתי לא יחסה לכך משמעות רבה וכך נותרו תוכניותנו על כנן ונסענו להוריה (שם יקחו את בני למשחק כדור-הרגל הראשון שלו). אני התפתלתי כמו הפונדקאי של הנוסע השמיני. רק אחר-הצהריים פקדנו את חדר המיון.

המתנת הייסורים הארוכה שהיא נחלת כל מיון ישראלי בשבת אינו חידוש. קיויתי כי בדומה לאירוע שפקד את אישתי בבית החולים הדרומי שלנו (סורוקה בבאר שבע) – יחלץ מתלמד רב חסד את ה”פקק” וישלח אותי הבייתה דומע ואסיר תודה. לא הלך.

לאחר שתחבו זונדה דרך אפי לריקון קיבתי, אשפוז למחלקה הכירורגית ללילה והרעשת ההיסטוריה הרפואית המוכתמת ממילא (הו, הפרמיה!) – הם החליטו לעבור לשלב הבא עוד באותו הלילה – גסטרוסקופיה.

אני מעדיף למות לפני שאעבור זאת שוב. זה ללא ספק הסבל קצר-המועד החמור ביותר שעברתי. הם היו אמורים להרדים (או למצער לטשטש) – לא ממש הלך. חשתי את הצינורות חודרים לגרוני וחמש פעמים במבלך הטיפול חשתי שאני טובע. התקפים עזים (כו שיהוק ענק בקול נחרה איום ופרכוסים) בעודם חודרים דרכי. ואז בלון התפוצץ בי – הם פתחו את הסתימה.

כיוון שלא יכולתי לבלוע (תחסכו ממני את הבדיחה) פיספסתי את מנת הקומדין (מדלל הדם) ביומיים – חזרתי להזריק קלקסן (פעמיים ביום, לבטן). כל חיי ייחלתי לגיל מבוגר, כמקור לחוכמה, כבוד ועושר. בן מזל גדי אמיתי. אך אבוי – אני טיפש שמן עני ומקריח שלא מוצא עבודה בלי קשרים.

אבל החורף מתקרב. אני שמח רק כשגשום.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s