The end of my tether – קצה החוט

Once fired, I gave myself the time to regroup and find a new position; a position that will get the best of me, as I’m doing what I’m good at – i.e. Tech Training. Well, the time is up, my unemployment allowance is out. From May 1st I don’t get payed for being unemployed. I need to find a new job, and I cannot be picky.

History repeats itself, first as tragedy, second as farce (Karl Marx); well, it’s the third time now. What do I do? The house is nearing completion, and we need more money than ever. I cannot support my family at this time of need. I’m failing my role as a man. I try to be more academic, or poetic or just have more meaning into this stark reality – but I can’t. It is simple, I failed.

This period is marked with failure. I tried to create a Tarot reading course. I pinged all the community centers around – and nothing – no one was interested. I volunteered in an elderly home – giving lectures about technology, history and science – it was (technically still is, I just missed three weeks in a row) a very disappointing effort. I’m not the great public speaker I thought I was (at least not for the elderly). I had very few interviews, and most of them were irrelevant – I failed the only one that was relevant; I don’t know why.

Where am I going?

מעת פיטורי, נתתי לעצמי זמן להתארגן מחדש ולמצוא משרה חדשה; משרה שתפיק ממני את המרב והמיטב, בעודי עושה את מה שאני טוב בו – קרי מדריך טכני. ובכן, הזמן חלף, קצבת האבטלה שלי נפסקת. החל מהאחד במאי איני מתוגמל עוד על היותי מובטל. אני צריך עבודה חדשה ואינני יכול להיות בררן

ההיסטוריה חוזרת בתחילה כטרגדיה ובשנית כפארסה (קארל מרקס); אלא מאי שזו החזרה השלישית. מה אעשה? הבית מסתיים בקרוב ואנו זקוקים לכסף יותר מאי-פעם. איני מפרנס את משפחתי בשעת הצורך הזו. אני נכשל בתפקידי כגבר. אני מנסה להעניק לדברים נופך אקדמי או פיוטי או פשוט להרוותם במשמעות – ואיני יכול. זה פשוט – נכשלתי

כשלון הוא סימנה של התקופה. ניסיתי להקים חוג קריאה בקלפי טארוט. ניסיתי את כל מרכזי הקהילה באזור – פשוט כלום – איש לא רצה בכך. התנדבתי במרכז לקשישים – ערכתי הרצאות על טכנולוגיה, הסטוריה ומדע – וזה היה (טכנית, עודנו – פשוט לא הייתי בשלושת השבועות האחרונים) מאמץ מאכזב מאד. איני הדובר הציבורי שחשבתי עצמי להיות (לפחות לא לקשישים). היו לי מעט מאד ראיונות, רובם לא היו רלוונטיים – ונכשלתי ביחידי שהיה; איני יודע למה

?אנה אני בא

Advertisements

The next round of the blues עוד מחזור של בעסה

My beloved,

I got it hard today, a wave of the blues. Got it a few hours into the work day, it was unbearable (well, nearly) at about 16:00, I dragged the day till 18:50 – could not make it to seven.
Got fired a few days ago. it was “mutual consent” kind of firing. I spared them the troubles of a lengthy useless process of “hearing” (obligatory by Israeli law) and the process of PIP (Penis Inside Pussy, or Palpable Indigestion Putout, Pissing Into Porridge or some other corporate meaningless acronym) which everyone knows is false.

I was not totally surprised, yet I did not expect it. I really hoped I’d leave them before they could. It’s like teen breakups, the first to drop, wins.

But today it hit me, so deep a depression that I felt it chocking me, a physical pain in the chest. I really don’t need it now, with the huge mortgage I have (the high payments for four years, but I’m now have two more till the numbers fall). Yet, it’s not mainly the money – it’s a personal thing. It happened again and I’m older now. Will I jump the gap this time?

We are the pigs, we are the swine, we are the stars of the firing line.

Last minute update: No sooner did I publish this, a barrage of ten “Iron Dome” launches boomed. Someone in the Gaza strip got cranky. Many others will die.

אהוביי

חטפתי את זה חזק, בעסה ב-ב’ רבתי. שעות ספורות לתוך יום העבודה, בסביבות ארבע אחה”צ זה כבר היה בלתי נסבל (כמעט), גררתי את היום עד לעשרה לשבע – לא הצלחתי להחזיק עד שבע.

פוטרתי לפני כמה ימים. פיטורים בסגנון “הסכמה הדדית”. חסכתי להם את הצרות שבהליך ה”שימוע” המחוייב בחוק או תהליך ה”שיפור המודרך” המחוייב בתרבות התאגידית שידוע לכל כשקר צבוע.

לא הייתי מופתע, אך לא ציפיתי לזה. קיוויתי לעזוב אותם לפני שיקדימו אותי. כמו פרידות של בני-עשרה, הראשון/ה שנפרד/ת, מנצח/ת.

אבל היום זה הכה בי, כה עמוק הדיכאון לכדי מחנק, לכדי כאב בחזה. אני לא צריך את זה עכשיו, כשמסלול המשכנתא הנוכחי הוא עצום לעוד שנתיים לפחות. אבל לא הכסף העיקר כאן – זה עניין אישי לגמרי. זה קרה שוב ואני מבוגר מדי. האקפוץ מעל המשוכה הזו?

שוב חזר אליי הבלוז

עדכון של הרגע האחרון: מיד עם פיבלוש הפוסט, מטח של עשרה כיפות ברזל. מישהו היה עצבני בעזה. רבים ימותו הלילה.

The Black Tide הגאות השחורה

One of the important subjects I’ve learned in Sociology (my major, so to speak) was context. Who said, where was it said, when – is sometimes as important as what was said. Reading the most liberal and open minded people of the 19th century, will shock  even right wing conservatives today. One should always consider the  Zeitgeist when reading (or hearing) the words of the ancient, even the latter day ancients.

I was reminded of it while hearing Tolkin’s audio books. The Black tide, the evil from the east, The Arabic or African tinted enemies of the fair skinned children of the west (Originally everyone came from the east, but this is long time before the events in Beleriand or Lord of the rings). It makes me careful to use phrases like black tide – not merely because of politically correctness – but because of it’s actual context – the threat from the east (Iran/Syria) with it’s barbaric undertones.

I feel the black tide rising in both my personal life and the region’s political atmosphere. The cash deficit that culminated this week, The work situation (I’ll detail below), my age and health, the house and mortgage – and my lost dreams – all converge to a huge black tidal wave. Silent, massive, unstoppable – just like I want to be, and never am.

My work is the main element, I think. I’m supposed to replace a manager going on a maternal leave. She’s about to give birth any day now. I have no idea how I’m going to replace her, how to fill all the critical knowledge gaps, how to maintain my (already agitated) wife with the long hours that will become much longer once the baby arrive. The task is so immense, that it disheartens one to even try to keep up. What will you do once the tidal waves hits you? Go with the flow.

I did not manage to see the therapist even before the last work kick in, some misunderstanding of my part (or resistance – one cannot avoid subconscious conspiracy theories when it comes to misappointments with your therapist). So no wave barrier, or sand bags. Just the black, black tide.

אחד מהנושאים החשובים ביותר שלמדתי בסוציולוגיה (התואר השני הלא גמור שלי) היה ההקשר. מי אמר, איפה אמר, מתי – חשובים כמו מה אמר/ה. קריאת הליבראליים והחופשיים שבחושבים של המאה התשע-עשרה, תכה בהלם אפילו שמרנים ימניים דהיום. צרייך להתחשב ברוח הזמן כשקוראים או שומעים את דברי הקדמונים.

נזכרתי בזה בזמן ששמעתי ספרי שמע של טולקין. הגאות השחורה, הרשע מהמזרח, האוייב המנוגע בערביות או אפריקאיות – אוייב את בני המערב הבהירים (במקור כולם מהמזרח, אך חלף זמן רב בין ההגירה למאורעות בליריאנד או שר הטבעות). אני נוקט זהירות כשאני משתמש במונח כמו גאות שחורה – לא רק בגלל תקינות פוליטית – אלא בגלל ההקשר הממשי שלו – האיום מהמזרח (איראן-סוריה) והנימות הברבריות שבו.

אני חש בנחשול השחור גואה בחיי האישיים כמו באווירה הפוליטית. בור המזומנים שהעמיק בשבוע, מצבי בעבודה (פיסקה על כך בהמשך), הגיל והבריאות, הבית והמשכנתה – וחלומותי האבודים – כולם מתמזגים לגל גאות שחורה. שקט, עצום ובלתי ניתן לעצירה – כמו שאני רוצה להיות ולעולם אינני.

העבודה היא העיקר כאן, לדעתי. אני אמור להחליף מנהלת בדרכה לחופשת לידה. היא עומדת ללדת כל יום עכשיו. אינני יודע איך אחליף אותה, איך למלא את פערי הידע העצומים, איך להחזיק באישתי (הרגוזה ממילא) למרות שעות עבודה ארוכות שתתארכנה עם בוא התינוק לעולם. המטלה כה אדירה, עד שהיא מרפה ידיים. מה תעשה כשהגל יכה בך? תזרום.

לא הצלחתי לראות את הפסיכולוגית שלי עוד לפני שהעבודה התחילה, אי הבנות מצידי (או התנגדויות? קשה להמנע מתאוריות קשר תת-מודעות כשזה עוסק בהחמצת פגישות עם פסיכולוג). אין שובר גלים, גם לא שקי חול. רק גאות שחורה משחור.