Demons שדים

Philip Pullman, in his trilogy His Dark materials, refers to the separation of a person from his Daemon, as a partial death. The Daemon in the trilogy refers to part of one psyche, or soul. It is not a mere chance that it is refereed to in such diabolic terms. This entity is our fundamental life force, it is animal – not unlike Pullman daemons. It is Anima, like Jung’s archetype. I have recently encountered my daemon in some uncomfortable ways. And as I learn the difference between the sub-conscious to the unconscious, I meet it more and more.

Hozier warned us all, In his Arsonists Lullaby:

When I was a child I heard voices,
Some would sing and some would scream,
You soon find you have few choices,
I learned the voices died with me

When I was a child I’d sit for hours,
Staring into open flame
Something in it had a power,
Could barely tear my eyes away.

Chorus:
All you have is your fire,
And the place you need to reach,
Don’t you ever tame your demons,
But always keep them on a leash.

When I was sixteen my senses fooled me
I thought gasoline was on my clothes
I knew that something would always rule me
I knew the scent was mine alone

All you have is your fire,
And the place you need to reach,
Don’t you ever tame your demons,
But always keep them on a leash.

When I was a man I thought it ended
When I knew love’s perfect ache,
But my peace has always depended,
On all the ashes in my wake.

How does one put a leash on one’s demon? How can I approach it, the rabid dog that it is, willing to tear my flesh, my eager, inflamed, dwindling flesh?

Ladies and gentlemen of the jury, exhibit number one is what the
seraphs, the misinformed, simple, noble-winged seraphs, envied. Look at this
tangle of thorns. (H. Hombert)

My daemon/demon has a name and a face, and a tangible existence in 3D space. Yet, he is unreachable as a toxin. And like a toxin, I have it in me, embedded like sin. My Father.

פיליפ פולמן, בסדרת הספרים “חומריו האפלים”  מתייחס להפרדה בין אדם לדמון שלו כמוות חלקי. הדמון בטרילוגיה הוא חלק מרוחו או נפשו של האדם. אין זה מקרה שהתייחסות זו היא שטנית משהו. היישות הזו היא כח החיים שלנו, היא חייתית, בדומה לדמונים של פולמן, היא האנימה, בדומה לארכטיפ של יונג. אני נתקל לאחרונה בדמון שלי, במספר תקריות לא נעימות. ובעודי עומד על ההבדל בין תת-מודע ללא מודע, אני נפגש בו יותר ויותר

הוזייר, הזהיר אותנו, בשיר הערש למצית

כשהייתי ילד, שמעתי קולות
לפעמים שרים, לפעמים צורחים
למדתי מהר שיש מעט ברירות
למדתי שהקולות גוועו בתוכי

כשהייתי ילד, הייתי יושב, שעות
מביט בלהבה הפתוחה
למשהו בתוכה היה הכח
רק בקושי יכולתי להתיק את המבט

האש שלך היא כל שיש לך
והמקום שאליו אתה צריך
לעולם על תאלף את השדים שלך
אך תמיד תשמור אותם קשורים

כשהייתי בן שש עשרה חושיי כיזבו בי
חשבתי שבגדיי ספוגים בנזין
ידעתי שמשהו תמיד ישלוט בי
ידעתי שרק אני מריח את האדים

אש שלך היא כל שיש לך
והמקום שאליו אתה צריך
לעולם על תאלף את השדים שלך
אך תמיד תשמור אותם קשורים

כשהייתי לגבר ישבתי כי נגמר
עת ידעתי את כאבה המושלם של אהבה
אך מנוחתי הייתה תמיד תלוייה
בכל האפר שהותרתי אחריי

איך קושרים את השד שלך? איך אגש אליו, אל מוכה הכלבת שהוא, התאב לקרוע בשרי מעלי? בשרי התאב, הדלוק, הכומש

גבירותי ורבותי המושבעים, מוצג מספר אחת הוא מה שהשרפים, המוטעים, הפשוטים ואצילי הכנפיים קינאו בו. הביטו בפקעת הקוצים הזו
ה. הומברט

לשדמון שלי יש שם ופנים וקיום מוחשי במרחב. ועדיין, הוא בלתי נגיש כרעלן וכמותו הוא מוטבע בתוכי כחטא. אבי

The one true freedom החרות האמיתית היחידה

before the actual post, I’d like to thank the web marketing people who follow my post.

It came to my attentionת that most of my followers are bots, i.e. automated software routines, who target low rated blog owners, and try to sell them things. It made me very angry at first, then it made me laugh, and now it depresses me somewhat. I wish I had real followers, who are interested in what I have to say, and would be commenting on the events I cover here.

back to the subject at hand. Freedom.

the rhetoric onslaught of western jargon (esp. American) has made freedom into a trivial catch phrase. A hygiene pad, a food supplement, software products – all are using freedom as their name tag. The freedom concept is used in so many ads and pep talks that it is ground down, it’s trivial, it means nothing. they keep quoting Reagan :”Freedom prospers when religion is vibrant and the rule of law under God is acknowledged.” double speak per excellence.

Let freedom ring…said a christian pastor in one of the most memorable speeches ever. Yet, he was speaking from within his religious belief, and was treating his audience as the people of God. Existing God is the antonym of freedom – you cannot be free if you are God fearing.

The only true freedom, is the freedom to take your own life.

I don’t promote mass suicide, or youth suicide or ANY suicide. I’m stating that that’s the only true freedom. “Free is to be utterly alone” – said an Israeli popular rocker ( beware – song).

And what is lonelier than the human facing his death?

לפני הפוסט עצמו, אני רוצה להודות לאנשי מכירות הרשת שעוקבים אחרי הפוסטים שלי!

הובא לידיעתי כי רוב העוקבים אחרי הם בוטים. קרי, שגרות תוכנה אוטומטיות, המכוונות לבעלי בלוגים דלי תפוצה ומנסות למכור להם דברים. זה הרגיז אותי מאד בהתחלה, אחר כך הצחיק וכעת זה מדכא משהו. הלוואי שהיו לי עוקבים, שמתעיינים במה שיש לי לומר ושיעירו על האירועים שאני מכסה כאן.

חזרה לנושא. חרות

המתקפה הרטורית של עגה מערבית (במיוחד אמריקנית) הפכה את החרות למושג שחוק וטריויאלי. תחבושת הגיינית, תוסף מזון, מוצרי תוכנה – כולם משתמשים בחרות כחלק משמם. מושג החרות שימש בכל כך הרבה פרסומות ושיחות עידוד כך שהוא נשחק, הפוך שגור – זה לא אומר דבר. הם ממשיכים לצטט את רייגן: “החרות משגשגת כאשר דת היא חיונית ושלטון החוק מיושם תחת אלוהים.” כפל-לשון מובהק.

תנו לחרות לצלצל..אמר כומר נוצרי באחד מהנאומים הזכורים ביותר אי-פעם. ועדיין, הוא דיבר מתוך אמונתו הדתית והתייחס לשומעיו כקהילת מאמינים באלוהים. אל קיים הוא סתירה לחרות – אי אפשר להיות חופשי אם אתה ירא אלוהים.

רק חרות אמיתית אחת, החרות לקחת את חייך בידיך.

אינני תומך או מקדם התאבדות המונית, התאבדות צעירים או בכלל. אני מציין שזו החרות האמיתית היחידה. “חופשי זה לגמרי לבד” – אמר רוקר ישראלי  (זהירות – שיר).

ומה בודד יותר מיצור אנוש מול מותו?