The Black Tide הגאות השחורה

One of the important subjects I’ve learned in Sociology (my major, so to speak) was context. Who said, where was it said, when – is sometimes as important as what was said. Reading the most liberal and open minded people of the 19th century, will shock  even right wing conservatives today. One should always consider the  Zeitgeist when reading (or hearing) the words of the ancient, even the latter day ancients.

I was reminded of it while hearing Tolkin’s audio books. The Black tide, the evil from the east, The Arabic or African tinted enemies of the fair skinned children of the west (Originally everyone came from the east, but this is long time before the events in Beleriand or Lord of the rings). It makes me careful to use phrases like black tide – not merely because of politically correctness – but because of it’s actual context – the threat from the east (Iran/Syria) with it’s barbaric undertones.

I feel the black tide rising in both my personal life and the region’s political atmosphere. The cash deficit that culminated this week, The work situation (I’ll detail below), my age and health, the house and mortgage – and my lost dreams – all converge to a huge black tidal wave. Silent, massive, unstoppable – just like I want to be, and never am.

My work is the main element, I think. I’m supposed to replace a manager going on a maternal leave. She’s about to give birth any day now. I have no idea how I’m going to replace her, how to fill all the critical knowledge gaps, how to maintain my (already agitated) wife with the long hours that will become much longer once the baby arrive. The task is so immense, that it disheartens one to even try to keep up. What will you do once the tidal waves hits you? Go with the flow.

I did not manage to see the therapist even before the last work kick in, some misunderstanding of my part (or resistance – one cannot avoid subconscious conspiracy theories when it comes to misappointments with your therapist). So no wave barrier, or sand bags. Just the black, black tide.

אחד מהנושאים החשובים ביותר שלמדתי בסוציולוגיה (התואר השני הלא גמור שלי) היה ההקשר. מי אמר, איפה אמר, מתי – חשובים כמו מה אמר/ה. קריאת הליבראליים והחופשיים שבחושבים של המאה התשע-עשרה, תכה בהלם אפילו שמרנים ימניים דהיום. צרייך להתחשב ברוח הזמן כשקוראים או שומעים את דברי הקדמונים.

נזכרתי בזה בזמן ששמעתי ספרי שמע של טולקין. הגאות השחורה, הרשע מהמזרח, האוייב המנוגע בערביות או אפריקאיות – אוייב את בני המערב הבהירים (במקור כולם מהמזרח, אך חלף זמן רב בין ההגירה למאורעות בליריאנד או שר הטבעות). אני נוקט זהירות כשאני משתמש במונח כמו גאות שחורה – לא רק בגלל תקינות פוליטית – אלא בגלל ההקשר הממשי שלו – האיום מהמזרח (איראן-סוריה) והנימות הברבריות שבו.

אני חש בנחשול השחור גואה בחיי האישיים כמו באווירה הפוליטית. בור המזומנים שהעמיק בשבוע, מצבי בעבודה (פיסקה על כך בהמשך), הגיל והבריאות, הבית והמשכנתה – וחלומותי האבודים – כולם מתמזגים לגל גאות שחורה. שקט, עצום ובלתי ניתן לעצירה – כמו שאני רוצה להיות ולעולם אינני.

העבודה היא העיקר כאן, לדעתי. אני אמור להחליף מנהלת בדרכה לחופשת לידה. היא עומדת ללדת כל יום עכשיו. אינני יודע איך אחליף אותה, איך למלא את פערי הידע העצומים, איך להחזיק באישתי (הרגוזה ממילא) למרות שעות עבודה ארוכות שתתארכנה עם בוא התינוק לעולם. המטלה כה אדירה, עד שהיא מרפה ידיים. מה תעשה כשהגל יכה בך? תזרום.

לא הצלחתי לראות את הפסיכולוגית שלי עוד לפני שהעבודה התחילה, אי הבנות מצידי (או התנגדויות? קשה להמנע מתאוריות קשר תת-מודעות כשזה עוסק בהחמצת פגישות עם פסיכולוג). אין שובר גלים, גם לא שקי חול. רק גאות שחורה משחור.

Advertisements

After the locust אחרי הארבה

I did not write a post for some time now, as I got no actual responses (some bots were kind, in their own way). Yet, I got my courage up (after some sessions with my therapist), so here I am

We had a brief barrage of locust attacks, as the title suggests. The main swarm was stopped a few miles from here, in Ruhama’s badlands. And now, the rain is back (for a spell) washing off all the dust of springs sandstorms.

I will, probably, start to work on May. A temp job, for three months, in Orbotech (of all places!). I worked for Orbotech for almost ten years, and I considered it my home for a long while. The act of getting fired from Orbotech, back at 2002, was the strongest acting event of my life as an adult. It shaped my view on life, economics and relationships. I wish I didn’t have to go back there as a bottom feeder – but go I will.

I also applied for the prestigious Cadets Course For Diplomatic Posts in the Israeli Foreign Service. It’s not an easy time to be an Israeli diplomat (in the past sixty odd years, it rarely has), but that what makes me more excited about it – the Saint Jude effect. The results of my application will arrive on mid-may – when I’ll be abroad, training Orbotech clients in the pacific rim.

The locust swarm is gone, only a few lost hoppers appear on the heavy grain stalks. I wish for new winds.

לא כתבתי פוסט חדש מזה זמן, כל עוד לא קיבלתי תגובות אמיתיות (פרט לכמה בוטים חביבים, בדרכם), אך גייסתי מחדש את האומץ (כמה סשנים טובים עם הפסיכולוגית), אז הנה אני שוב

  הייתה לנו תקופה קצרה של מתקפות ארבה, הנחיל הגדול נעצר כמה קילומטרים מכאן, בבתרונות רוחמה. עכשיו חזר הגשם (לשעה) שוטף את אבק סופות החול האביביות.

אני, בנראה, מתחיל לעבוד במאי. עבודה זמנית, באורבוטק (מכל המקומות!). עבדתי שם כמעט עשור, והרגשתי שם בבית לתקופה ארוכה. הפיטורים מאורבוטק, אז ב 2002, היו המאורע המשמעותי ביותר בחיי כבוגר. זה עיצב את השקפתי על חיים, כלכלה, יחסים. הלוואי שלא הייתי צריך לחזור לשם כמלכך פנכה – אך לשם אני חוזר

נרשמתי גם לקורס הצוערים היוקרתי של משרד החוץ. זה לא תקופה פשוטה להיות דיפלומט ישראלי (בשישים וכמה השנים האחרונות, לא היו רבות כאלה), אבל זה מה שמרגש אותי בעניין – אפקט יהודה הקדוש (פטרון המטרות האבודות). תוצאות הפנייה יגיעו באמצע מאי – כשאהיה בחו”ל, מדריך לקוחות אורבוטק באזור הפאסיפיק

נחיל הארבה חלף, רק חגבים בודדים מכבידים על שיבולת כבדה לקציר. אני מייחל לרוחות חדשות