The fighting 22nd העשרים ושתיים הלוחמת

Everything narrows down to one date. May 22nd.

I got the results from the preliminary test. I passed. Now, I’m heading to more severe testing battery. In Jerusalem, from 08:30am to 18:00 (that’s 06:00pm). Group dynamics, role play and the rest of the metrics mambo… The path for the diplomatic core.

In the meanwhile I’m laboring at the new job. If I didn’t have the 22nd to drive my attention away I would have gone mad. Being back at the place I did so much to scrub off my memory – and soooo many people I knew at those times. It really hurts – but the soothing 22nd masks it all.

The locusts are back – It’s like a bad B-movie. The last swarm, which was stopped in our area (The western Negev) has spawned! it didn’t happen in known history, but it happened now… Near Nitzana, millions of locust larva creeped from the soil, and are stretching their new wings. Harvest is going double fast – You can hear the combines from early dawn to late dusk.

But everything crumbles to one, singular point. The 22nd.

 

הכל מצטמצם לתאריך אחד. העשרים ושתיים במאי

קיבלתי את התוצאות מהמבחנים הפסיכוטכניים. עברתי. עכשיו אני בדרכי לסוללת מבחנים חמורה יותר. ירושלים משמונה וחצי בבוקר לשש אחר הצהריים. דינמיקה קבוצתית, משחקי תפקידים ושאר הממבו למדידת האישיות…הדרך לליבה הדיפלומטית

בינתיים אני עמל בעבודה החדשה. אם לא היה לי את ה 22 למשוך את דעתי הרחק הייתי משתגע. חזרה במקום שכה עמלתי לקרצף מזכרוני – וכלכך הרבה אנשים שהכרתי אז. זה ממש כואב – אבל הכל ממוסך על ידי ה22

הארבה חוזר – כמו בסרט אימה זול. הנחיל האחרון, שנעצר באזורנו (נגב מערבי) השריץ! זה לא קרה עד כה מעולם – וזה קורה עכשיו. ליד ניצנה, מליוני זחלים בוקעים מהאדמה ומותחים כנפיים חדשות. הקציר מתבצע בשיא המהירות – אפשר לשמוע קומביינים מהשחר מוקדם עד לרדת החשכה.

ועדיין הכל קורס לנקודה יחידנית, העשרים ושתיים

Advertisements

After the locust אחרי הארבה

I did not write a post for some time now, as I got no actual responses (some bots were kind, in their own way). Yet, I got my courage up (after some sessions with my therapist), so here I am

We had a brief barrage of locust attacks, as the title suggests. The main swarm was stopped a few miles from here, in Ruhama’s badlands. And now, the rain is back (for a spell) washing off all the dust of springs sandstorms.

I will, probably, start to work on May. A temp job, for three months, in Orbotech (of all places!). I worked for Orbotech for almost ten years, and I considered it my home for a long while. The act of getting fired from Orbotech, back at 2002, was the strongest acting event of my life as an adult. It shaped my view on life, economics and relationships. I wish I didn’t have to go back there as a bottom feeder – but go I will.

I also applied for the prestigious Cadets Course For Diplomatic Posts in the Israeli Foreign Service. It’s not an easy time to be an Israeli diplomat (in the past sixty odd years, it rarely has), but that what makes me more excited about it – the Saint Jude effect. The results of my application will arrive on mid-may – when I’ll be abroad, training Orbotech clients in the pacific rim.

The locust swarm is gone, only a few lost hoppers appear on the heavy grain stalks. I wish for new winds.

לא כתבתי פוסט חדש מזה זמן, כל עוד לא קיבלתי תגובות אמיתיות (פרט לכמה בוטים חביבים, בדרכם), אך גייסתי מחדש את האומץ (כמה סשנים טובים עם הפסיכולוגית), אז הנה אני שוב

  הייתה לנו תקופה קצרה של מתקפות ארבה, הנחיל הגדול נעצר כמה קילומטרים מכאן, בבתרונות רוחמה. עכשיו חזר הגשם (לשעה) שוטף את אבק סופות החול האביביות.

אני, בנראה, מתחיל לעבוד במאי. עבודה זמנית, באורבוטק (מכל המקומות!). עבדתי שם כמעט עשור, והרגשתי שם בבית לתקופה ארוכה. הפיטורים מאורבוטק, אז ב 2002, היו המאורע המשמעותי ביותר בחיי כבוגר. זה עיצב את השקפתי על חיים, כלכלה, יחסים. הלוואי שלא הייתי צריך לחזור לשם כמלכך פנכה – אך לשם אני חוזר

נרשמתי גם לקורס הצוערים היוקרתי של משרד החוץ. זה לא תקופה פשוטה להיות דיפלומט ישראלי (בשישים וכמה השנים האחרונות, לא היו רבות כאלה), אבל זה מה שמרגש אותי בעניין – אפקט יהודה הקדוש (פטרון המטרות האבודות). תוצאות הפנייה יגיעו באמצע מאי – כשאהיה בחו”ל, מדריך לקוחות אורבוטק באזור הפאסיפיק

נחיל הארבה חלף, רק חגבים בודדים מכבידים על שיבולת כבדה לקציר. אני מייחל לרוחות חדשות